ספורי מטופלים .ההתלבטות

המון זמן לא כתבתי בבלוג הזה.חשבתי שאף אחד לא רואה ,אף אחד לא קורא...
הבנתי פתאום שאפשר ורצוי לכתוב.אפילו בשבילי .כי אני מתגעגעת לכתיבה.
אני מהרהרת על תהליך הכתיבה ולמה הוא לא קל.כלל לא קל.
אנחנו חושבים הרבה יותר מהר ממה שאנחנו כותבים ,ואני כותבת לאט במקלדת.
ההאטה הזאת מעצבנת לעתים ,אבל עושה משהו.אולי עוזרת למתן,אולי גורמת למחשבה הבאה לעמוד בתור המחשבות המשתוקקות להכתב וכך מבלי משים המחשבה הכי מכובדת דוחקת את הקודמת ומתמקמת לה.

מדי פעם אני רוצה לכתוב על המטופלים שלי. ועל הטיפול.(בעילום שם כמובן). מדי פעם אני רוצה לספר לכל המהססים איזה דרך מרתקת ניתן לעשןת ביחד עם המטפל ולהגיד תנסה גם אתה! אתה לא לבד בעולם .אפשר לחשוב ולהתלבט ביחד.
לו יכולתי לספר על טיפולים שערכתי היית לומד משהו בעקיפין על עצמך,או מעז לפנות...
אבל אני מהססת.לא לחשוף.לא לגלות טפח.יש אמון וסודיות בתהליך. הארץ קטנה ,כולם מכירים ,ואם ינחשו?
יש לי קולגות שכותבים ספרים .יש לי מטופלים שמוכנים שאכתוב עליהם ,כמובן אחרי שיקראו מה כתבתי ויאשרו לפרסם
כמובן בשמות ופרטים בדויים.
ואני עדיין מהססת
מה תאמרו לי? שלחו לי תשובות ואדע